כאשר לחץ נפשי הופך לכרוני, הוא עלול לגרום לנזק גדול לגוף ולנפש. מצב זה מכונה דחק (עקה) ומצביע על פגיעה במצב האיזון היציב(Homeostasis) של האדם. הגירוי היוצר את הדחק עלול להתקיים במציאות, ובמציאות של ימינו הדבר אינו דורש הסבר, או אף רק בתודעתו או במחשבתו של אדם, והוא נתפס כמסכן או כמאיים על השלמות הפיזית או הנפשית שלו. לדחק פוטנציאל לגרום נזק רב מערכתי, ועלול לפגוע בין השאר במערכת החיסונית, לשבש את מערכת העיכול, לסייע בהתפתחות סכרת, לגרום לכאבי ראש, ואפילו, בגלל עליה ממושכת של לחץ הדם, להוות סיכון מוגבר להתקף לב ושבץ מוחי.
גם בריאות הפה עלולה להיפגע וישנן תופעות לוואי אורליות נפוצות לשיניים ולפה עקב חשיפה ממושכת למתחים ובהן: אפטות (כיבים קטנים וכואבים), הופעת פצעי הרפס, יובש פה העלול לגרום לעליית רמת החומציות בפה ולהמסה של השיניים, ומחלות חניכיים. כמו כן, במצבי דחק מתפתחים הרגלים אורליים מזיקים (“פראפונקציות”) שעלולות להיות הרסניות למערכת הלעיסה. הפראפונקציות הנפוצות הן כסיסת ציפורניים, נשיכת חפצים קשים (כגון עפרונות), לעיסה כפייתית של מסטיק וכו’. במצבי עקה יש גם נטייה לזלול מאכלים מתוקים ולהימנע מצחצוח שיניים העלול לפגוע בבריאות השיניים.
ברוקסיזם (הידוק או חריקת שיניים בערות ובשינה)
ברוקסיזם היא פעילות לא רצונית של השרירים האחראים על פעילות הלעיסה (פתיחה/סגירת הפה, והנעת הלסת התחתונה לצדדים וקדימה). פעילות זו יכולה להתקיים בזמן ערות או בזמן שינה. פעילות שרירית זו מתבטאת בהידוק או חריקת שיניים, ובנעילת הלסת התחתונה ללא מגע בין השיניים הנגדיות. כתוצאה מכך עלולה להיגרם שחיקה ו/או שברים של השיניים, כאבי שרירים וראש, ובמקרים קיצוניים, אף נזקים בלתי הפיכים למפרקי הלסתות. חשוב לציין שמידת הנזק תלויה בעוצמת הכוח המופעל ובמשך הזמן שהוא מופעל. נמצא קשר ישיר ונסיבתי בין ברוקסיזם שמתבצע בזמן ערות לבין מתח נפשי. בזמן מתח נפשי, מופעלת המערכת העצבים הסימפתטית הגורמת להתכווצות של השרירים. בין השרירים המתכווצים נמנים גם שרירי הפנים האחראיים על סגירת הפה. ואמנם, ברוקסיזם של ערות מתבטא בהידוק שיניים ולסתות שהינן פעולות סטטיות, ולא בחריקה המחייבת הנעת הלסת התחתונה לצדדים וקדימה.
הקשר בין ברוקסיזם המתרחש בזמן שינה לבין מתח נפשי הוא מורכב יותר, וכנראה איננו בהכרח ישיר. ברוקסיזם של שינה מקורו במערכת העצבים המרכזית, וביתר פרוט בשינויים ברמות
הכימיקליים במוח (המכונים “נוירוטרנסמיטרים”) האחראיים על ההולכה העצבית. בין הנוירוטרנסמיטרים המשפיעים על התפתחות האירוע הברוקזיסטי אפשר למנות את הדופמין,
הסרוטונין והנוראדרנלין (נוראפינפרין). חומרים אלו הן בעלי השפעה ישירה על מצבי דחק, חרדה ודכאון. ברוקסיזם גם קשור במצבי השינה השונים (“ארכיטקטורה של השינה”). חריקה והידוק שיניים בזמן השינה מתרחשת במהלך שלבי השינה הרדודים (“Non-REM2”) ובמיוחד במעבר משינה עמוקה (“Non-REM3”) לשינה רדודה. אירוע ברוקזיסטי (הידוק ו/או חריקת שיניים) עלול להתרחש גם בשנת החלומות (“REM”). מתח נפשי כתוצאה מאירועים שהתרחשו במהלך היום, או עקב צפייה ליום מתוח למחרת פוגע באיכות ובעומק השינה. כתוצאה מכך מספר המעברים משינה עמוקה לשינה רדודה מתרבים, ובהתאם מספר האירועים הברוקזיסטים עולה. המתח גם עלול לגרום לסיוטי לילה ולהעצמה של הפעילות הברוקזיסטית בשנת החלומות.
אחד הטיפולים המקובלים הוא שמירה על היגיינת שינה. הכוונה היא הקניית הרגלים מסוימים ושינויים בסדר היום במטרה להקל על השינה הטבעית (שעות השכבה והשכמה קבועות, תפריט מאוזן וסביבה מתאימה לשינה וכו’).
בנוסף, יש ללמוד לשלוט במתח הנפשי על ידי שינוי אורח חיים, ביצוע יוגה, מדיטציה או אף פנייה לפסיכולוג לטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT). בכל מקרה, מי שסובל מברוקסיזם, מומלצת פנייה לרופא שיניים לצורך הערכת רמת הנזק הממשי או הפוטנציאלי לשיניים והתאמת סד סגרי (“סד לילה”) שימנע נזקים נוספים למשנן.
