מאז כניסתם של השתלים הדנטליים ברפואת השיניים, טיפולי שיקום הפה השתנו מאוד בעשורים האחרונים. בעידן הנוכחי, רופאי השיניים כמעט ולא מציעים למטופלים שיקום הפה באמצעות תותבות נשלפות (חלקיות או שלמות) ללא השתלות של שתלים דנטליים, יתרה מזאת, פחות שיניים מושחזות לצורך תותבת חלקית קבועה (תח״ק) במצב של חוסר שיניים ובמקומן, מוצע התקנה של שתל דנטלי. מטופלים רבים זוכים לשיפור משמעותי באיכות חייהם באמצעות שיקום ע״ג שתלים דנטליים שהוכחו כיעילים ועמידים לאורך זמן עם סיכויי הצלחה גבוהים בכל העולם.
המטרה הטיפולית העיקרית של שיקום על גבי שתלים הוא שחזור המראה האסתטי ושחזור התפקוד של מערכת הלעיסה. השתלים הדנטליים מספקים חלופה איכותית ואמינה לתותבות נשלפות (ללא שתלים דנטליים) וכאופציה טיפולית חלופית להשחזת שיניים טבעית (שימור שיניים טבעיות). באמצעות שתלים דנטליים, ניתן לשקם אזורים מחוסרי שיניים, החל משן אחת חסרה ועד שיקום פה מלא של לסתות מחוסרות שיניים.
בספרות המדעית ניתן למצוא מחקרים רבים, העוסקים באחוזי ההצלחה גבוהים של טכניקות מתקדמות להשתלות שיניים, ובינהם השתלות שתלים קצרים ושיקום ע״ג שתלים קצרים למטופלים מחוסרי עצם. יחד עם זאת, השתלות שתלים קצרים הוא נושא מאתגר הן מבחינה כירורגית והן מבחינה פרוטטית עבור רופאי שיניים רבים, במיוחד בגלל קירבה לסטרוקטורות אנטומיות וסיכון של פגיעה עצבית.
הנושא החשוב ביותר שנדון במאמר הזה, הוא החשיבות של שיקום הפה ע״ג שתלים כדי למנוע את כישלונם. יש בספרות המדעית אינספור תכנים העוסקים בכישלון שתלים עקב סגר לא תקין ובסיבוכים שונים בביצוע ההשתלות ובתהליך השיקום. לכן האתיקה של רופאי השיניים קובעת כי לפני שיקום הפה, הרופא יציג בפני המטופל את עיקרי תוכנית הטיפול, לרבות הסיכונים האפשריים.
כדי להבטיח למטופל שיקום פה מוצלח וארוך טווח באמצעות שתלים נדרשת יציבות סגרית. הרופא חייב לתכנן תוכנית לשיקום הפה הכוללת סכמה סגרית המותאמת למספר השתלים ולסוג השיקום. שיקום לא תקין גורם להפרעות תפקודיות ולכאבי מפרקים, לעומס יתר על השתלים, להפרעות דיבור, להצטברות של אבנית ודלקות של רקמה רכה, ולבסוף, לכישלון השתלים ולדפקט גרמי נרחב.
סיבות פרוטטיות לסיבוכים ולכישלון שיקום הפה באמצעות שתלים שיקום הפה באמצעות שתלים דנטליים זוכה להצלחה כבירה, במיוחד בשנים האחרונות מאחר ופותחו טכניקות שיקום חדשניות ומתקדמות יותר. למרות הצלחת השתלים, השימוש בשתלים הדנטליים עלול לגרום לסיבוכים מיותרים.
במאמר זה, נתמקד בכישלון השתלים בגלל סגר לקוי (מנשך לא תקין) נפרט את הסיכונים שהמטופל חייב להיות מודע אליהם לפני התקנת שתלים דנטליים ולפני ביצוע של שיקום הפה ע״ג שתלים דנטליים.
אחת הבעיות השכיחות שגורמת לכישלון השתלים נעוצה בסגר לא תקין. סגר תקין הוא מצב בו השיניים משתי הלסתות נפגשות, וסגר לא תקין מתאר מצב של חוסר התאמה או יחס לא תקין בין השיניים הממוקמת בלסת העליונה לשיניים בלסת התחתונה. סגר לא תקין נגרם בדרך כלל מסיבות גנטיות, מהרגלים בעייתיים כמו שחיקת שיניים או כתוצאה מטיפולי שיניים קודמים שלא בוצעו כראוי. במצבים של אובדן שיניים השיניים מתחילות לזוז והיחס בין הלסתות משתנה, לכן השיניים מתמודדות עם עומס גבוה יותר ואיזון הסגר משתנה.
סגר לא תקין גורם לבעיות תפקודיות במערכת הלעיסה ועלול לגרום להפרעות דיבור ולאי יכולת לסגור כראוי את הפה, לכן המטופל סובל ממראה לא אסתטי. בעיות סגר פוגעות גם בשיניים שלא נמצאות במקומן מאחר וקשה לצחצח אותן. אי לכך, השיניים פגיעות לבעיות כמו עששת ודלקות חניכיים. סגר לא תקין גורם לפיזור לא שווה של הכוחות המופעלים על השיניים בזמן הלעיסה, הלחץ בזמן לעיסה עלול לגרום לכישלון השתלים ולהידרדרות במצבן של השיניים הסמוכות לשתל.
אם הרופא מבצע השתלת שתלים דנטליים כחלק מתוכנית שיקום הפה במצב של סדר לא תקין, המטופל צפוי לסבול מהפרעה במנשך ומהדרדרות במצב השיניים והחניכיים. חשוב לזכור כי מטופלים המעוניינים לעבור השתלת שיניים משקיעים את מיטב כספם בתוכנית הטיפולים המוצעת להם. הם מעוניינים בתוצאה אסתטית מרשימה עם שיניים במראה טבעי ובתפקוד תקין של מערכת הלעיסה.
הרופא חייב לתכנן את תוכנית השיקום לאחר תיאום ציפיות עם המטופל. עליו להחליט על טכניקת ההשתלה וסוג השתלים הדנטליים המתאימים ביותר למצבו של המטופל, תוך התייחסות למגבלות המבנה האנטומי באזור המחוסר שיניים, מאחר ועליו להימנע מפגיעה בסינוסים ובעצב המנדיבולרי. לכן, תוכנית הטיפולים כוללת את כמות ומיקום השתלים. ישנם הבדלים משמעותיים בין טכניקות השיקום השונות, למשל, שיקום קבוע מודבק על גבי שתלים או שיקום קבוע מוברג הנתמך על ידי שתלים.
ללא תוכנית טיפול מקדימה מתוכננת היטב, רופא שיניים או כירורג מומחה עלול לטעות במיקום הלביולינגואלי של השתל הדנטלי, לטעות בחלוקת המיקום הרצוי של השתלים, להשתיל את השתל בזווית שאינה מאפשרת שיקום נכון ויעיל, לבחור שתלים שאינם מסוגלים לעמוד בלחצים המופעלים עליהם ועוד. אלו טעויות העלולות לגרום לבעיות אסתטיות ותפקודיות
כישלון שתלים
איבוד השתל לפני ההעמסה סופית פחות קריטית למטופל ולרופא שיניים, כיוון שניתן לשנות את תוכנית השיקום ולהחליט לעבור משיקום קבוע הנתמך בשתלים לשיקום נשלף על גבי שתלים. יתרה מזאת, השיקום המודבק מפצה על טעויות בהשתלת השתלים וניתן להתגבר על בעיות שכיחות כמו זווית לא תקינה של השתל. יחד עם זאת התלכדות הדבק עלול לגרום לדלקת של רקמה רכה.
הספרות המדעית מצביעה על סיבות שונות העשויות לגורם לכישלון השתלים הדנטליים, בדרך כלל לאחר שלב ההעמסה ובתהליך שיקום הפה. החוקרים טוענים שאין גורם אחד המוביל לכישלון השתל אלא יש שורת גורמים בגללם מטופלים רבים סובלים מכישלון השתלים. הסיבות העיקריות לכישלון השתל לפי הספרות המדעית: סגר לקוי, עומס גבוה מידי על השתלים, עצם באיכות ירודה, היגיינה אוראלית בעייתית, העמסה לא אקסיאלית של השתלים, תכנון שתלים לקוי, פיזור שתלים לא תקין, בחירת סוג שיקום לא נכון, מיומנות טכנאי, חוסר תחזוקה נאותה, חוסר חניכיים מקורנות ועוד.
רופא השיניים חייב להקפיד על סגר מאוזן בתותבות הנתמכות על גבי שתלים, ועליו לבצע השתלה נכונה ומקצועית כדי למנוע לחץ גדול מידי על השתל. אם המטופל סובל מכישלון שתלים עקב בעיות סגר, עליו להתייעץ כדי לתכנן את תיקון הסגר ולעיתים להחליף את השיקום הקיים. יש אפשרות לבצע תחזוקה לחלק מהשתלים, לבצע פרוצדורה כירורגית לתיקון זווית השתל, או לשיפוץ השתל (כל עוד הוא עדיין יציב), ובהתאם לשיטת ושלב השיקום אפשר לתקן את התותבת הנשלפת במעבדה.
לסיכום: אחד הכישלונות המשמעותיים של השתלים הדנטליים הוא עקב שיקום פה לא נכון וסגר לא תקין, הגורם לעומס על השתלים וכאבי מפרקים ולתפקוד פונקצונאלי בעייתי ולמראה לא אסתטי. ללא שיקום פה נכון, סיכוי להישרדות השתלים הדנטליים נמוך יותר. הכול מתחיל ונגמר בתכנון מקדים לרבות שיקום פה וסגר תקין. התכנון מתחיל משיקום סופי (ע״י הדמיה בתלת ממד) וע״פ השיקום מותקן השתל באמצעות סד כירורגי מדריך שתוכנן בתלת ממד (סד כירורגי מונחה מחשב).
