מבנים טלסקופיים-מגנטיים לאחיזת שיקום נשלף על גבי שתלים

ד”ר ין הראל – רופא שיניים העוסק בהשתלות דנטליות ובשיקום על גבי שתלים, בעל פטנטים בינלאומיים בתחומי ההדמיה הדנטלית והשיקום על גבי שתלים. כיום מנהל המחקר והפיתוח בחברת אברקדברה.

ד”ר ולדי (ולדיסלב) דבוייריס – רופא שיניים העוסק בפיתוח ובאפיון מוצרי דיגיטל ובינה מלאכותית לרפואת שיניים ומרצה בתחום. חבר הנהלת העמותה הישראלית להשתלות דנטליות, חבר האיגוד הישראלי לשיקום הפה וחבר באקדמיה הבינלאומית לרפואת שיניים (ICD).

תחום שיקום הפה באמצעות שתלים דנטליים תפס עמדת בכורה בעולם רפואת השיניים. החיפוש אחר פתרונות דיגיטליים חדשניים, טובים ומדויקים יותר לשיקום על גבי שתלים אינו פוסק לרגע. למרוץ אחר הפתרון האופטימלי שותפות חברות השתלים הגדולות והמובילות בעולם, המגלגלות יחד מחזור שנתי של כחמישה מיליארד דולר. בשלושים השנים האחרונות, ישראל נמנית עם המדינות שבהן מספר השתלים לנפש הוא מהגבוהים בעולם, כאשר רוב השוק המקומי נסמך על שתלים ועל חלקי שיקום מתוצרת כחול-לבן. בישראל פועלות כמה עשרות חברות שתלים גדולות וקטנות, המייצאות את תוצרתן לכל רחבי העולם.  

1

עד כה, מטופלים שנזקקו לשיקום באמצעות תותבות הנתמכות על ידי מספר שתלים, שוקמו באמצעות מחברים כדוריים (ball attachments) או מחברים “מדויקים” (precision attachments) כמו לוקייטורים. במחברים מסוגים אלה, תיקוני הזווית והאחיזה הושגו באמצעות כיפות גומי וסיליקון, שנשחקו יותר ויותר עם כל הכנסה והוצאה של התותבת. כך, עקב מצב של קושי בהכנסה והוצאה, הגיעו המטופלים בתוך מספר חודשים למצב של חוסר אחיזה ויציאת התותבת מהפה בזמן דיבור ואכילה. גם עבור הרופאים מדובר היה בטרחה, בשל הצורך לפגוש את המטופלים להחלפת גומיות מדי כמה חודשים. 

2

עוד טרם עידן השתלים, ניסו רופאי השיניים לאחוז תותבות בפה באמצעים יצירתיים אחרים, ובהם מגנטים. לדוגמה, מאמר שפרסם Behrman ב-1964 מתאר השתלה של לוחיות מתמגנטות מתחת לחניכיים, והתקנה של מגנטים בתותבת עצמה (תמונה 1). רופאי שיניים רבים הבינו שלאחיזה מגנטית יתרונות רבים: אחיזה ויציבות משופרות; קלות בהכנסה ובהוצאה – גם אצל מטופלים בעלי מגבלה מוטורית; ותחזוקה קלה ללא שחיקת חלקי המאחז וצורך בהחלפתם.

בדרך כלל, מאחז מגנטי דנטלי בנוי ממספר חלקים. החלק המודבק אל השן (באמצעות יתד) או המוברג אל השתל מיוצר ממתכת מתמגנטת ונקרא Keeper. על חלק זה מתלבש בית (Housing), המודבק לתוך בסיס התותבת, ובתוך הבית מצוי המגנט (תמונה 2). 

מערכות האחיזה המגנטיות ברפואת שיניים פועלות בשיטת “השדה המגנטי הסגור”, שבו מגנטים המוטמעים בבסיס התותבת באים במגע הדוק עם מאחזים המחוברים לשיניים או לשתלים. כאן מתגלה יתרון נוסף לשדה המגנטי – בעוד במאחזים “קלאסיים” ישנו מגע מתמשך של המאחז עם בית המאחז לאורך מסלול ההוצאה, והדבר מפעיל כוחות גזירה על המאחז וגורם לשחיקה של רפידות הסיליקון – בשימוש במגנטים, השדה המגנטי קטן במהירות עם הרחקה קלה של המגנט מן ה-keeper (תמונה 3), והתותבת אינה מפעילה כוח על השתל או על המאחז בזמן תהליך ההוצאה.  

3

ברם, עד כה השימוש במגנטים המודבקים לגדמי שיניים או המוברגים לתוך שתלים (בדומה לכיפת ריפוי או לוקייטור) לא זכה לתפוצה רחבה ברפואת השיניים, וזאת בשל הצורך במקביליות בין המגנטים כדי לאפשר את פעולתם היעילה. כיום, בזכות תכנון דיגיטלי קפדני, ניתן לתכנן מבנים אינדיווידואליים מקבילים לחלוטין גם כאשר השתלים מותקנים בזוויות שונות. על ידי כך מתאפשר למשתיל לקבל תמיכה מיטבית של הרקמה הגרמית, ללא צורך להביא בחשבון את אילוצי מיקום השיניים בשיקום. 

4

במאמר זה יוצג מקרה קליני שבו נעשה שיקום על ידי ד”ר ין הראל באמצעות תותבות-על הנאחזות על גבי מגנטים, תוך תיקון זווית השתל עד הגעה למקביליות מושלמת של המאחזים, באמצעות מערכת השיקום הטלסקופית-מגנטית. מערכת זו משלבת בין אחיזה מגנטית לבין תכנון מקביל לחלוטין של המבנים, עם קירות מקבילים המשמשים להדרכה, וכתף בגובה החניכיים המיועדת לתמיכה. 

5

תיאור מקרה

מטופל בן 77 הגיע למרפאת השיניים עם תותבת נשלפת שלמה בלסת העליונה. אף שרוב הזמן הוא מסתדר עם התותבת, הוא התלונן שהאחיזה שלה חלשה באופן יחסי וביקש להתקין שתלים לשיפור האחיזה שלה. בעבר טיפלנו כבר בלסת התחתונה של המטופל, ובה בוצע גשר טלסקופי על גבי שיניים ושתלים עם מבני Plug&Play .

כעת, לאחר בדיקה קלינית וביצוע CBCT, נראה כי קיים חוסר גרמי משמעותי באזורים האחוריים של הלסת העליונה (תמונה 4). הוחלט על התקנת ארבעה שתלים באזור הקדמי ושימוש במבנים טלסקופיים-מגנטיים. 

בפה המטופל הותקנו ארבעה שתלים (זוג שתלי DFI וזוג שתלי Nice מתוצרת אלפא-ביו טכ, ישראל; תמונה 5). כשישה חודשים לאחר התקנת השתלים חזר המטופל לחשיפתם, וכשבועיים לאחר החשיפה נלקחה מידה דיגיטלית. על בסיס מידה זו תוכננו באמצעות תוכנה ייעודית ארבעה מבנים טלסקופיים-מגנטיים של אברקדברה בהתאמה אישית לכל שתל, כדי להשיג מקביליות של הקיפרים (keeper) המגנטיים בפה המטופל. 

6

במפגש ההעמסה, המבנים הטלסקופיים-מגנטיים האינדיווידואליים הותקנו על גבי השתלים (תמונה 6). לאחר מכן, הוברגו לתוכם הקיפרים המתכתיים (תמונה 7). על גבי כל אחד מהם הונח בית (housing), הכולל בתוכו את המגנט (תמונה 8). כל שנותר כעת הוא להתאים את התותבת ולחבר אליה את המגנטים באמצעות מעט אקריל נוזלי, שהוזרם לתוך חללים שהוכנו מראש במשטח התותבת הפונה אל הרקמה (תמונה 9). 

הדרכת המטופל היא שלב חשוב לאחר התקנת התותבת. מאחר שאחיזת המגנטים עשויה להיות חזקה מכפי שהמטופל רגיל, יש להדריך אותו בהכנסה והוצאה נכונה של התותבת. נקודת האור כאן היא שההכנסה קלה מאוד בזכות ההדרכה הטלסקופית ה”מושיבה” את המגנטים במקום, ואילו ההוצאה מתאפשרת עם ההפחתה המשמעותית של השדה המגנטי לאחר הניתוק הראשוני של המגנט מה-keeper. חשוב להדריך את המטופל כיצד לנקות את התותבת; ולעודד אותו בכך שלא יהיה לו צורך בתחזוקה ובהחלפת גומיות. 

סיכום

בזכות תכנון דיגיטלי מדויק וקפדני, המבנים הטלסקופיים-מגנטיים מאפשרים לשקם שתלים בכל מקום בפה, בכל עומק ובכל זווית, ולהגיע למקביליות מוחלטת של המבנים. המגנטים מספקים רטנציה דינמית ומאוזנת, המותאמת למטופל ולצרכיו השיקומיים, עם הנחה פסיבית במנוחה מוחלטת, ללא מתח וללא כוחות גזירה על כל השתלים. המטופל זוכה בנוחות ובביטחון עצמי בזכות שיקום נשלף המספק תחושה של “שיניים קבועות”, הניתנות להוצאה קלה בכל רגע, ללא שחיקה של גומיות וללא צורך בהחלפת חלקים. 

כיתובים לתמונות:

  1. תמונה מתוך המאמר: Magnets Implanted in the Mandible: aid to denture retention1  
  2. מבנה מערכת אחיזה טלסקופית-מגנטית על גבי שתלים
  3. הפחתת עוצמת השדה המגנטי כפונקציה של המרחק בין המגנט ל-keeper (מקור: מחלקת מו”פ, אברקדברה אימפלנטס, ישראל)
  4. הלסת העליונה של המטופל – מצב התחלתי (רפורמט פנורמי מ-CBCT)
  5. צילום פנורמי לאחר התקנת ארבעה שתלים
  6. המבנים הטלסקופיים-מגנטיים לאחר התקנת בסיסי המבנים בפה המטופל
  7. הקיפרים מוברגים למבנים
  8. הנחת ה-Housing המגנטי על המבנה
  9. בסיס התותבת הישנה של המטופל עם בתי המגנטים החדשים שחוברו אליו