פרדוקס ביציבות פיננסית בין מרפאות שיניים פרטיות לרשתות, קבלת החלטות בניהול ותפעול מרפאות שינים בישראל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
  • המחקר בוצע במסגרת האוניברסיטה העברית ומומן בחלקו על ידי מכון גרטנר לקדום הבריאות בישראל – משרד הבריאות בישראל. 

יציבות פיננסית של המערכות הרפואיות עומדת בבסיס האחריות של מדינה מתוקנת ומוסדותיה לשרות הרפואי הניתן לאזרחים. רפואת השיניים הוכללה בשנים האחרונות במסגרת סל השירותים אותו קבעה המדינה לטובת הציבור. התנהלות רפואת השיניים בישראל בשלושים השנים האחרונות מצביעה על פרדוקס ביציבות הפיננסית של מרפאות השיניים. בעוד שרופא השיניים הפרטי נהנה מרווחה כלכלית המבוססת על רווחים מעיסוקו, תאגידים מרובי מרפאות שיניים, שהוקמו לרווחת הציבור, סבלו הפסדים ורובם (15 מתוך 18) הגיעו לחדלות פירעון תוך פגיעה קשה במטופלים ובעובדים.

בחינת היציבות הפיננסית והתנהלות מרפאות שיניים צריכה להבחן בשני רבדים: רובד כמותי ורובד איכותני. בחלקה הראשון –  הכמותי, מציגה העבודה את מודל רופא השיניים הפרטי כמודל המחקר. נאסף בסיס נתונים פיננסיים של רפואת השיניים הפרטית בישראל ובמספר מדינות מערביות, לצורך ציור הפרופיל העסקי של מרפאות שיניים. נמצא שהדרישה לשירותים של מרפאות השיניים הפרטיות, מרמזת על ביקוש קשיח לשירותי המרפאה והרווח מהניהול העסקי של מרפאות השיניים הפרטיות מצוי במשרעת של 5 – 15 אחוזים בישראל ובמדינות המערב שנבדקו. רווח זה מייצג רווח מניהול עסקי של המרפאה ואינו כולל את רווח רופא השיניים [בעל המרפאה],  מעבודתו הקלינית במטופלים. שילוב של הרווח המוזכר בנוכחות ביקוש קשיח לשירות, מבסס ענף עסקי אטרקטיבי להשקעה מהיבט פיננסי. 

אל מול מודל רופא השיניים הפרטי מובאים נתונים פיננסיים על תאגידים של מרפאות ציבוריות. הרווחים  של רשתות אלה מצויים בגבול הכדאיות הכלכלית ומספר רב של רשתות הגיעו לחדלות פירעון ופורקו. השוואה בין שני בסיסי נתונים אלה מציגה את הפרדוקס של הצלחה עסקית של רופא השיניים הפרטי אל מול רווחיות נמוכה, חדלות פירעון ופשיטות רגל של הרשתות הציבוריות. 

ניתוח הנתונים הכלכליים בעבודה מציע הסבר פיננסי לפרדוקס. ניהול רשת מרפאות שיניים דורש ניהול רשתי בנוסף לניהול כל מרפאה בפני עצמה. עלות הניהול הרשתי חייבת לעמוד בגבולות הרווח הנקי של המרפאות הפרטיות המייצרות את הרווח. חריגה ממסגרת תקציבית זו תכפה הפסדים על הרשת שיחייבו את סגירתה או המשך מימון ההפסדים על ידי הבעלים. 

החלק השני של עבודת המחקר מציע הסבר להתנהלות המנהלים ברשתות הציבוריות לנוכח קיום הפרדוקס שהוכח. חלק זה הוא עבודת חקר במתודולוגיה איכותנית. בחלקה השני של העבודה נבדקה חווית המנהל והבניית תפיסת הניהול ברשתות של מרפאות שיניים ציבוריות. נבדק גם הליך קבלת החלטות ניהוליות נוכח פרדוקס האיתנות הפיננסית בענף והפסדים ארוכי טווח. נדונות שתי פרדיגמות של קבלת החלטות:  האחת היא הכלכלית- מסורתית ומולה קבלת החלטות על בסיס הנחות הכלכלה ההתנהגותית.

ממצאי המחקר העלו 3 תמות כקטגוריות על: 

תמת העל הראשונה מתארת את חווית הניהול של מנהלים ברשתות ציבוריות,  של רפואת שיניים ברקע הנתונים העסקיים ונוכח קיום פרדוקס היציבות הפיננסית. תמת על זו מרכזת תמות רבות מהן עולה כי התפיסה הניהולית ברשתות הציבוריות מסתמכת על הבנת הבסיס הכלכלי של רשתות ציבוריות ברפואת שיניים, היות הענף עתיר עלויות, עומס היתר של שכר רופאי השיניים על המערכת, מגבלת ההוצאה לניהול רשתי והסיכון להפסדים וחדלות פירעון.

התמה השנייה מתארת את קבלת ההחלטות מהיבט כלכלה "מסורתית" בבחינת הסתמכות על נתונים מוחשיים (tangible) . תמת על זו כוללת עשרות תמות מהן עולה שבקבלת החלטות עסקיות קיים הצורך להתחשב בנתונים מוחשיים המסכמים מצב עסקי והמבוססים על דוחות פיננסיים שונים. יחד עם זאת, מתוך הראיונות, מנקודת מבטם של המנהלים, קיימת התעלמות מההפסדים ברשת.  ניתן להבנות תיאוריה המעוגנת בשדה הניהול הרשתי,  המבססת אמירה פרשנית שטוענת שהיה "עיוורון" ניהולי לניתוח כלכלי נכון של המצב הפיננסי והדוחות כמכלול. הייתה העדפה להתחשב דווקא בדוחות מסוימים המתאימים לתפיסת המנהלים,  יתכן בשל רווח משני פיננסי למנהל, לבעלים או לבני משפחותיהם.  תגובת נותני האשראי, הבנקים וספקיות האשראי שימשו גיבוי להחלטות שנתקבלו. 

תמת העל השלישית עוסקת בקבלת החלטות בהיבט הכלכלה ה"התנהגותית" בבחינת הסתמכות על נתונים לא מוחשיים ולעיתים שלא במודע. 

תמות העל מעידות על היבטים שונים של דחייה מהפסד ונטילת סיכון:

1. מנהלים נוהגים כמי שאינם נרתעים מהפסדים כספיים וממשיכים בהפעלת המיזמים למרות הפסדים במשך שנים רבות. ניתן לטעון שהמנהלים לוקים בעיוורון להפסדים כספיים, כך שלכאורה, הכרתית, אין רתיעה מההפסדים.

2. קיימת התנהלות של נטילת סיכון בהמשך הפעלת המיזמים, במבנה התנהגות הזהה לזה של מהמרים.

3. יחד עם זאת, מנהלים נוהגים כמי שכן נרתעים מהפסדים, הפסדים שאינם כספיים – כלכלים: אגו, שם טוב, דבקות בבעלות ורווח משני שאינו מוחשי. 

תמות העל מקימות אמירה פרשנית הטוענת שקיימים גם שיקולים התנהגותיים בקבלת החלטות בארגונים כלכליים – עסקיים מוחשיים. 

מכאן ניתן להציג כאמירה אנליטית: שתי הגישות של קבלת החלטות, הכלכלית ה"מסורתית" וההתנהגותית אינן שונות, בשתיהן יש רתיעה מהפסדים:. בראשון ההפסדים הם כספיים טהורים וניתן להתעלם מהם, ובשני ההפסדים הם לא מוחשיים וקשורים בנראות אישית. שתיהן משלימות האחת את השנייה ומשמשות בהבניה של תפיסת ניהול התומכת בתפיסת העולם האישית של המנהל תוך יכולת להתעלם מניתוח נכון של הנתונים הפיננסיים הקיימים.